About the company

גרשון צחובוי נולד בשנת 1896 בעיר קרץ' בחצי האי קרים. הוא קיבל את ראשית חינוכו בחדר "מתוקן" כלומר, לצד לימודי קודש רכש גם השכלה כללית. אביו נתן - ישראל צחובוי היה בעל חנות טבק ופרנס את משפחתו בכבוד. ואמו חיה- שרה. סבו מצד אביו היה יעקב – נתן קרסני , שהיה "קנטוניסט", שנחטף לעבודות הצבא במחצית הראשונה של המאה ה 19- למשך 25 שנים הצליח לשמור על יהדותו ולחזור לביתו. גרשון היה הבן השני להוריו אחרי אחותו לוסיה ואחריו מנחם,חוה, ריבה ציפה ויהודית. מגיל צעיר התעניין באמנות והתלהב מהציונות. כבר בצעירותו השתתף בפגישות ובאסיפות של ציונים בעירו ובערים סמוכות. בגיל ההתבגרות החל ללמוד אמנות כללית ואמנות שימושית באקדמיה לאמנויות בסן פטרסבורג. בסיום לימודיו היה היהודי היחידי שנתקבל לעבודה כאמן מתכת בחצר הצאר ניקולאי השני. הוא התמחה בפיסול מיניאטורי ובחריטה ידנית במתכת. הוא התגייס לצבא הצאר והוענקה לו דרגת קצונה עם זאת, המשיך בעבודתו וזכה במדליית הצטיינות מיוחדת. בנסיעותיו למפגשים הציוניים הגיע לסימפרופול ושם הכיר את רעייתו דינה לבית צייטלין, אביה היה בעל כרמים ויקבים ונחשב לאמיד מאוד, שאירח מפגשים אלה. היא למדה ביולוגיה באוניברסיטה באודסה וערב המהפכה הבולשיביקית בשנת 1917 , נשא אותה לאשה. בגלל עבודתו הם עברו להתגורר בסן פטרסבורג וזמן קצר לאחר מכן, פרצה המהפכה. גרשון צחובוי, שהיה קצין בצבא הלבן של הצאר הבין מיד, שקרוב קיצו של שלטון הצארים ולאחר שנפצע ברגלו מכדור רובה ,אדום" לקח את רעייתו וחלק ממשפחתה ומשפחתו ונמלט עמם לפינלנד הקרובה. לאחר שהייה קצרה הפליגו לקונסטנטינופול )איסטנבול( שם שהו כשלוש שנים בראשית שנת 1920 הפליגו בדרכם לפלשתינה והגיעו לנמל יפו. מרצו, כישרונו ויוזמתו מצאו להם כאן כר נרחב לפעילות ענפה. כשנה גרו הוא ורעייתו על גבול ת"א יפו בחדר משותף עם משפחה נוספת. בוקר-בוקר הלך ליפו לקבל עבודות מתכת עדינות שונות מעשירי העיר, שאהבו את סוג האומנות הזה. בערב היה חוזר ומביא לביתם את העבודות וקיבל שכר יפה, יחסית, תמורת עבודתו. ת"א הייתה בראשית התפתחותה ורבים התגוררו בנווה צדק,בנווה שלום או, באוהלים שהוקמו בפרדסים והמשפחה עברה לאוהל כזה באזור רחוב בלפור של היום )לימים, נבנה במקום בית חולים "הדסה"(. גרשון צחובוי המשיך עוד זמן – מה לקבל עבודות ביפו ולהחזירן אולם, המצב הביטחוני החמיר והוא החליט לפתוח בת"א בית מלאכה עצמאי ברחוב לילנבלום היוקרתי. שם החל לרכוש את מעמדו כעושה חותמות ואמן המתכת הראשון בעיר. הוא היה אדם חרוץ, שלא ברר עבודות הקשורות למקצועו. הוא החל לעשות מבלטים לסבון, שלטים שונים ממתכות שונות, מדליות ספורט והצטיינות אחרות. הוא היה הראשון, שיצר סמלים של בתי ספר, של תנועות נוער ואגודות ספורט וסמלים וגביעים לציון אירועים חגיגיים שונים. הוא היה היצרן הראשון של מספרים לעצי הדר ושבלונות לסימון תיבות. גולת הכותרת של עבודתו אז, הייתה פיתוח טבעות ממוספרות לסימון תרנגולות ואפרוחים, חותמות לביצים ושבלונות לסימון בקר. עסקיו התפתחו והתרחבו והוא לקח שוליות פועלים ולימדם את המקצוע ואת המוכשרים לימד חריטה ידנית בפלדה ובנחושת. בתקופה זו הציע לו בוריס ש"ץ , מייסדו ומנהלו הראשון של בית הספר "בצלאל" לאמנות להיות מורה ומדריך אולם, הוא סירב לוותר על עצמאותו והסכים לקבל "מתמחים " בעבודות צורפות. לימים היה ידידו של צבי נרקיס, מי שהיה מנהל "בצלאל" שנים רבות. העבודה, למרות גיוונה, נעשתה לשגרה שלא התאימה לאופיו, עם הקמת ארגון "ההגנה" היה מראשוני החברים )מספרו היה 142 כאשר זה היה עדיין מספר סידורי לפי סדר המתגייסים(. עד מהרה נעשה מדריך להגנה עצמית ונשק קל בגימנסיה "הרצליה", שהייתה מקור ראשון לגיוס צעירים ל"שורה". עם הגיע הידיעות על תקיפת יהודים באזור אבו כביר היה בין הראשונים שרץ עם מוט ברזל להציל את יוסף חיים ברנר וחבריו אולם אחר למועד בעיקר, בגלל הפרעות מצד המשטרה הבריטית, שגם ניסתה להימנע ולמנוע מלהעביר את גופות ברנר וחבריו שנרצחו בדם קר. בשנת 1923 נולד בנו בכורו מיכאל )ע"ש אחי רעייתו שנהרג ברוסיה במלה"ע ה 1- ( ושנתיים מאוחר יותר נולד בנו השני יעקב )שנקרא ע"ש הקנטוניסט סבו של אביו(. ב"הגנה" היה בין 20 מפקדי הקבוצות הראשונים, שהגנו על ת"א הקטנה תחת פיקודו של אברהם איכר ומוסה ברנר, שהיה אחד מעשרת המפקדים הראשונים של ה"הגנה" בת"א. כבר אז הגיעו שמעו של זאב זבוטינסקי לתושבי ת"א ועם ביקורו הראשון בעיר נהרו תושביה להאזין לנאומו )"שלום לך ת"א תכלת – לבן"(. גרשון צחובוי נישבה בקסמו ונעשה לאחר ממעריציו הגדולים ובגלוי. עם הפילוג ב"הגנה" והקמת ארגון "הגנה ב" שממנה צמח האצ"ל, עבר אליה והיה מראשוני החברים בהצ"ח )הסתדרות ציונית חדשה( שהוקמה ע"י זבוטינסקי שפרש מהקונגרס הציוני. הוא לא היה פעיל במיוחד ורק בנו מיכאל הצטרף ל"תאים הלאומיים", שגם הם היו מקור לגיוס חברים לאצ"ל ולארגוני הימין בא"י. בנו יעקב היה מ"כ בגדנ"ע )גדודי הנוער של ההגנה( והיה אחראי על הקשר עם קבוצות חברים בוגרים. בסוף שנת 1937 נולד בן זקוניו, יורם שבילה הרבה בחנות והכיר רבים מבין האמנים שראו בו את ילד תפנוקיהם. המאורעות בשנת 1929 גרמו לפגיעה ניכרת בפרנסתו אולם, הוא המשיך בה , לא היה מוכן לוותר על עצמאותו ולהיות שכיר. הוא התקרב יותר ויותר לאצ"ל תלה את תמונת זבוטינסקי מעל הרדיו הגדול בחדר האורחים בביתו וגם ללח"י, שפרש מהא"צל עזר לא מעט. הוא העמיד לרשותם את כישרונו וכוח המצאתו שבאו לביטוי מאוחר יותר, הוא היה לרוויזיוניסט "רשמי". היה מראשוני החברים בקופת חולים לעובדים לאומיים, שהוקמה כמוסד רפואי בעקבות הפליית חברי הצ"ח והרוויזיוניסטים )מספרו היה 360 (. רבים מרופאי הקופה הידועים היו ידידיו האישיים. הוא התיידד עם מזכ"ל הקופה יוסף פעמוני ועם יודקה בורכוב וחברים אחדים נוספים יסדו את "מכון זבוטינסקי" ששכן ב"מצודת זאב" בקומה הראשונה והבלבדית. לימים, נעשה המכון ל"מוזיאון זבוטינסקי", גרשון צחובוי תרם כל סמל ותג שיצר לאוסף הסמלים במכון )שאחרי מותו נקרא על שמו( ודאג להגדילו ולהרחיבו גם בסמלים אחרים. הוא נענה בנפש חפצה לקריאתו של ידידו ד"ר אריה אלוטין והיה ממייסדי "ארגון תורמי דם מתנדבים" במסגרת מד'א ת"א תמיד החזיק את פנקס החבר בכיסו והיה גאה מאוד כשנרשמה בו התרומה ה 50- . בשנת 1933 החליט להרחיב את חנותו ולהתפרס לתחומים קרובים נוספים, הוא עבר לרחוב הרצל 10 וקיבל לעסק שותף את מר רבינוביץ.בתקופה זו יהדות מזרח אירופה מנתה יותר מ 3- מיליון יהודים. ז'בוטינסקי קרא להם לעלות לפלשתינה )א"י( שהייתה זקוקה להגדלת הישוב היהודי ולביצור ערים וישובים שונים, שהיו כמעט תמיד בסכנת התפרעויות ופגיעות מצד הערבים בחסות בריטית. שני השותפים יצרו את ה"משחקים הציוניים" הראשונים. הם ייצרו שלוש סדרות של חותמות בשם בקטיף, במושבה ועיר ומלואה. היו אלה חותמות עם ציורים אופייניים לכל נושא והם נועדו לעשות היכרות לילדי הגולה עם ההווי הארץ – ישראלי ובעקיפין, להשפיע עליהם לעלות. החותמות היו ארוזות בקופסאות מיוחדות עם דפי הסבר כשהעיקרון היה להחתים על דפים חותמות רבות מכל נושא ו"לבנות" עיר או קיבוץ והיה עליהם לצבוע את הציורים המוחתמים. הם פנו במכתבים ציוניים נלהבים ומלאי פאתוס לכל הארגונים והמוסדות הציוניים בארץ ובאירופה והסבירו את חשיבותם וערכם של המשחקים: "הילד העברי איננו יכול למצוא עניין במשחק שאין לו קשר עם החיים העבריים" כתבו ליריב האזרחי איש הלשכה הראשית של הקרן הקיימת בירושלים ודרכו הגיעו לקהילות שונות באירופה. גרשון צחובוי התיידד מאוד גם עם משה רוזנברג, שהיה קצין בריטי ואחר כך תקופה קצרה גם מפקד ה"אצל" וכך התוודע גם לדוד רזיאל שקיבל את הפיקוד על האצ"ל. גרשון צחובוי עם יעקב גולדין ואחרים היה ממקימי "גוש צופים קשישים", שהיה השבט הראשון של הצופים בת"א, שכלל גם בוגרים )מכאן שמו( והכיר גם את חיים קלר המורה, שהקים את שבט צופי דיזנגוף לאחר שעזב את ראש פינה. באותה תקופה העביר את חנותו לרחוב נחלת בנימין, רחוב שהתפתח מאוד ונפתחו בו חנויות ועסקים רבים. הוא היה לא רק אמן במקצועו אלא אמן זמר בנפשו. הוא היה ידידם הקרוב של הזמר יוסף גולנד ואשתו רקדנית הבלט מיה רבאטובה. עם רעייתו דינה התיידד עם שחקנים כמו חנה רובינא, רפאל קלצ'קין ואחרים והם נכחו בכל הצגות הבכורה. לימים כשנוסדה האופרה הישראלית התיידדו גם עם המייסדת והמנהלת אדיס דה פיליפ ונכחו בהצגות הבכורה של האופרה. הוא היה ידידם של סופרים ואנשי עט כמו אשר ברש, שאול טשרניחובסקי, יעקב כהן, דוד שמעוני ובה בעת תמך ע"י " מתן בסתר" במשורר השתיין אלכסנדר פן למרות, שדעותיו היו מנוגדות מאוד לשלו. כבעל חשבון בבנק לתעשייה התיידד עם הקופאי סשה ארגוב שברבות הימים היה לאחד המלחינים הנודעים ביותר בישראל ודינה רעייתו החליפה ספרים רוסיים בספרייתה של רעייתו ברחוב אלנבי בת"א. גרשון צחובוי היה גם ממייסדי ארגון בני ברית ומסדר "הבונים החופשיים" והיה אח בלשכותיהם כל חייו. הוא יצר לראשונה, את הסמלים והסימנים הסודיים של ה"בונים החופשיים" ושל ארגון "בני ברית" וסבל פעמים אחדות ממעשי שוד של חיילים בריטיים שסברו שהסמלים המוזהבים עשויים זהב. כאמן, היה מראשוני המנויים של מוזיאון ת"א וממייסדי אגודת ידידי המוזיאון, שהוקם בביתו של מאיר דיזנגוף והיה מקורב מאד למנהל הראשון חיים גמזו, אשר התייעץ עמו רבות בקשר לרכישות שונות ולא אחת נתבקש לבדוק אמיתות מקוריות של תמונות. כל אלה היו אורחים קבועים בחנותו והוא נהג להזמינם לבית קפה סמוך )קפה "פלטין"( לשיחת חולין מהנה. הוא הקפיד מאוד על לבושו והופעתו. תמיד לבש חליפות, ענב עניבות או "פפיונים" וגם בערוב ימיו כשחש ברע לא פעם, לא וויתר על לחיצת יד לידיד או, הקדים "שלום" לגברת. הופעתו הייתה יפה ואצילית. הוא הכיר והיה ידידם של אלפי אנשים מכל שדרות הישוב ומכל העדות והמעמדות ונהג עם כולם בכבוד רב. הוא העסיק בחנותו מנקה מכרם התימנים רק כדי שישלם לה ותביא אוכל

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Aenean turpis sem, iaculis sit amet lectus et, rhoncus suscipit nisl. Aenean id faucibus ex. Donec sed pulvinar est. Quisque justo justo, feugiat at mauris ac, bibendum pharetra quam. Praesent nec sodales magna, in interdum lacus. Ut semper tempor urna a varius. Nullam porta urna et mi bibendum tincidunt. Donec ultrices pharetra aliquet. Praesent tempor, orci ac ornare tincidunt, metus augue eleifend ipsum, a lobortis purus dui ut sem. Cras mattis tortor vitae nunc convallis, ac suscipit odio suscipit. Praesent eleifend ultricies interdum. Proin urna purus, aliquet eu luctus ac, eleifend id erat. Nulla lacus nibh, auctor ac pharetra quis, porta vel dui. Nullam tristique tellus at mi porttitor vehicula. Duis pharetra orci non laoreet condimentum.

Phasellus tempus massa ac nulla ultricies feugiat. Duis id fermentum odio, eu porttitor massa. Etiam eleifend metus ac sapien accumsan, eget pellentesque purus tincidunt. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Pellentesque id metus sit amet eros eleifend bibendum sed in ipsum. Nunc pulvinar lectus ac blandit gravida. In hac habitasse platea dictumst. Ut eu interdum urna. Vestibulum ante ipsum primis in faucibus orci luctus et ultrices posuere cubilia curae;

Ut at mauris in mi posuere rutrum. Donec ut eros erat. Phasellus suscipit eros nisl, sit amet molestie lorem iaculis sed. Quisque placerat nibh eu ultrices iaculis. In erat nisl, rutrum non lorem vel, laoreet lobortis leo. Duis sit amet purus vel sem vestibulum fringilla. Cras a erat eget metus dictum imperdiet at eu urna. Duis vitae nisi finibus, facilisis nulla eu, auctor felis.

Etiam eu nisl blandit, consequat lectus at, dapibus ipsum. Sed suscipit lectus non lacus condimentum, blandit viverra odio vulputate. Aliquam sed lacinia massa. Etiam id magna tempor, tincidunt neque eu, lacinia felis. Maecenas porta augue in venenatis iaculis. Praesent eu feugiat lorem. Maecenas lacinia consequat cursus. Duis luctus nisi sed enim tincidunt, vel suscipit ligula mollis.

Duis eget velit luctus, auctor ex vel, facilisis purus. Phasellus tristique sed lectus sit amet malesuada. Praesent fermentum vitae arcu sed tristique. Aenean laoreet, orci quis ullamcorper varius, mauris leo congue est, ac lacinia ipsum dolor non dolor. Quisque in dolor vestibulum ligula eleifend suscipit nec et ipsum. Nulla auctor molestie accumsan. Vestibulum nec pellentesque massa. Cras ut est turpis. Curabitur scelerisque maximus ligula, vitae aliquam est luctus a. Donec id risus nunc. Morbi faucibus enim quis risus auctor convallis. Phasellus quis est facilisis, facilisis dui tincidunt, malesuada metus. Integer quis auctor odio. Suspendisse consectetur id augue quis porttitor.

Curabitur eget ante massa. Aliquam erat volutpat. Curabitur ultricies sagittis est, at viverra justo mattis vitae. Integer sit amet risus eu diam facilisis elementum a nec massa. Etiam iaculis diam massa, ut lacinia turpis euismod nec. Vivamus vitae dapibus leo. Proin urna arcu, blandit et purus sed, luctus dictum turpis. Curabitur dui tellus, vestibulum a interdum eget, ornare eget ante. Ut molestie tempor velit sit amet pellentesque.

Sed eu nisl et dolor faucibus volutpat. Nunc augue nisl, tristique vitae libero vel, faucibus dictum neque. Nunc non tortor eros. Sed porttitor condimentum sapien sit amet vehicula. Nullam a ex pretium, mollis nisi nec, laoreet augue. Curabitur quis fringilla lacus. Nullam interdum, ligula nec porta convallis, massa metus varius ligula, eget pretium sem diam eget felis. Sed dui arcu, semper sit amet neque pharetra, tempor varius metus. Sed facilisis mollis purus at lobortis. Donec vitae lacus ac metus feugiat tristique.

Ut mollis gravida orci at hendrerit. Cras ultrices felis nisl, vel interdum diam commodo a. Maecenas nec hendrerit arcu. In aliquet efficitur ipsum, in tristique nisi ultricies ultricies. Phasellus tincidunt odio eu diam interdum, sit amet semper lacus lobortis. In hac habitasse platea dictumst. Integer vel elit a nisl mattis pellentesque at tempor tellus. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos himenaeos. Aliquam suscipit nisi mi, sit amet tristique odio scelerisque sit amet. Ut mattis lectus eu est efficitur, at porta sapien mattis. Cras efficitur fermentum erat. In rhoncus erat sem, quis blandit nulla faucibus nec.

Curabitur consectetur nunc vitae imperdiet commodo. Curabitur fermentum non nibh sit amet condimentum. Phasellus quis magna justo. Vestibulum luctus, velit eu pellentesque mollis, orci ligula vulputate turpis, dictum feugiat sapien nisl in quam. Aenean quis metus efficitur felis ornare tincidunt. Mauris aliquam diam ut nisl ornare, vulputate pharetra risus condimentum. Sed congue nunc dui.

Aenean accumsan lectus sed nisi pellentesque porttitor. Duis vehicula condimentum orci quis porta. Cras ac placerat ex, sed aliquam massa. Morbi nulla tellus, sodales consectetur ullamcorper pulvinar, ultrices in elit. Proin volutpat aliquet tristique. Mauris ultrices tellus in magna sagittis sodales. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Vestibulum sapien enim, porttitor elementum augue vitae, fermentum facilisis leo. Vestibulum euismod lectus leo, maximus sodales est dictum eget. Fusce tempus elit at ipsum pharetra mattis. Vivamus at diam eu neque maximus efficitur in vel lectus. Phasellus dictum dictum dolor in laoreet. Mauris rutrum ultrices erat, a hendrerit ligula maximus eget. Sed malesuada tortor leo, eu aliquet ante facilisis vel. Vivamus commodo, ex non congue pulvinar, ante nibh semper orci, quis porttitor ipsum neque et turpis. Donec pharetra, enim.